Bricks and Mortar

img_1340

בתקופה האחרונה אני קצת בבעיה. אני הרבה יותר בניו יורק, ולפני שתתחילו לקלל אני אסביר. כולכם תסכימו איתי שחוויית הקנייה היא חלק בלתי נפרד מהסיבוב הזה שקוראים לו ניו יורק. השוטטות ברחובות, הכניסה והיציאה הבלתי נגמרת מחנויות שאנחנו אוהבים, להוריד אחת לחמש דקות את המעיל בחורף, להזיע למוות בקיץ, הערימות של השקיות שגדלות במהלך השבוע, החדר שככל שעוברים  הימים נראה פחות כמו כוך ויותר כמו מזוודה. הפניקה ביום הרביעי וחזרות גנרלית לאריזה כדי לראות אם כבר באמת אי אפשר לקנות יותר, או שאולי אפשר עוד משהו קטן. כי גם אם עוברים רק לסיורי מוזיאון, גם למוזיאון יש חנות. ניו יורק, נו.

ועכשיו מה? עכשיו אני בדיגיטל. סיפרתי לכם בעבר איך זה הולך. מכירה את הקולקציות, יודעת מתי המבצעים, מזמינה ומקבלת הביתה. מודדת מול המראה הלא משקרת שלי ובמקרה הכי גרוע מחזירה לחנות ומקבלת החזר. סוף הסיפור.

ואז אני מגיעה לניויורק וכל מה שאני רואה ואוהבת כבר קניתי במחיר טוב יותר, ונהיה לי קצת משעמם. למרות שביקרתי בניו יורק כבר עשרות פעמים וגם חייתי בה קצת ואת רובה אני מכירה, אני תמיד שמחה לשוטט בלי מטרה במקומות מוכרים או להכיר פינות חדשות. אבל החנויות כבר לא מעניינות אותי. מה עושים?? מחפשים חוויות

כשהקניה עוברת לזירה הדיגיטלית החנויות משנות תכלית, צורה ואופי, ומילת המפתח היא חוויה.

כשכל תהליך הבדיקה, ההחלטה והקניה כבר לא מתקיים על רצפת המכירה, החנויות הופכות למשהו אחר לגמרי. הנה כמה דוגמאות מעניינות.

הראשונות הן חנויות הקונספט.  הדוגמא המפורסמת ביותר אני חושבת היא החנות של סמסונג שנפתחה בניו יורק השנה. אבל אסור לקרוא לה חנות, סמסונג קוראת לה האב תרבותי. החלל מעוצב על בסיס שמונה 'נקודות תשוקה'; מוסיקה, אומנות, ספורט, איכות חיים, קולינריה, טכנולוגיה,בילוי ואופנה. ההאב מציע לחוות את קצה הטכנולוגיה בכל פינה אפשרית ; אזור של מציאות מדומה, אזור שתמונות אינסטגרם מדברות אליך לפי הטקסט שמופיע עם התמונה, אולם עם מסך ענק לארועים של הקרנות מיוחדות וכמובן שלל המוצרים של סמסונג, גם כאלה שלפני השקה. קיימים  גם ארועים סגורים שרק אם אתה נמנה עם לקוחות החברה ונושא אתך סמסונג, אתה רשאי להכנס. יש שם קפה עדכני  (Smorgasburg הכיפי) ומדים עדכניים (Rag&Bone האהובים) והם ממוקמים ממש קרוב לשוק האוכל המעודכן של צ'לסי ובגדול החיים יפים, לא?

גם חנות הדגל של Nike  שנפתחה לאחרונה בסוהו היא דוגמא מצוינת. החנות נוטפת טכנולוגיה אבל הרעיון הוא לא להעמיס טכנולוגיה לשם הטכנולוגיה, אלא על מנת לייצר חווייה פרסונלית ככל האפשר. תוכלו למצוא שם מסכי מגע ענקיים שאפשר באמצעותם לדפדף בקטלוג וגם לבדוק מה בדיוק קיים בחנות, סטודיו בו ניתן להזמין נעליים וחולצות בעיצוב מיוחד, מסלול ריצה שמוקף מסכים המדמים ריצה בסנטרל או בבאטרי פארק עם מדריך ריצה שמסביר איך לשפר את תהליך הריצה, חיבור החנות לאפליקציית הNike+  באמצעותה אפשר להזמין פגישה אישית עם נציג נייקי כדי להפוך את חוויית הקנייה לאישית יותר, ועוד ועוד. כפי שנייקי עצמם מתארים זאת: " it’s more than a store — it’s a personal sport experience".

nike-treadmill
איפה בא לך לרוץ היום?

סוג אחר של חנויות הן חנויות הפופ אפ. חנויות פופאפ הן חנויות שפתוחות לתקופה קצרה ומוגדרת, לרוב במיקום מאוד אסטרטגי והומה אדם, בלי העלויות הכבדות של אחזקת חנות קבועה. הדוגמא הכי טובה שאני מכירה בארץ היא מתחם מגנום של גלידות שטראוס. אם ביקרתם בנמל תל אביב בקיץ בשנים האחרונות אין סיכוי שפספסתם את החווייה הזו. כאן הפופאפ האחרון שהייתי בו היה החנות של גוגל שנפתחה בסוהו לפני חודשיים. הסתובבתי שם במקרה, ונשאבתי פנימה. בדיוק כמו שמצופה מחנות פופ אפ. כעבור שעה  יצאתי כשכל מה שאני רוצה זה שגוגל ישתלט לי סופית על החיים. אני רוצה פיקסל, אני רוצה גוגל הום, אני רוצה לעשות מדיטציה במציאות מדומה, אני רוצה  את כל החבילה. וזה מה שחנות פופאפ אמורה לעשות. לגרום לך לרצות לאכול מגנום לנצח. להיות קצת יותר מאוהב.

we-toured-googles-new-pop-up-store-in-new-york-city-heres-what-its-like
La La Land Made By Google

 

זוית אחרת של יצירת חווויה היא קיום ארועים בחנויות עצמן. הסבה של שטח הנדלן הקיים ליצירת חוויה שלא קשורה בהכרח למכירה, אבל כן מביאה קהל לחנויות ומחברת למותג. הדוגמא הראשונה תשמע לכם מוזר כי לא מדובר בחברה מסחרית. אלה הן לא אחרות מהספריות הציבוריות, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. ספריות ציבוריות בגדול פשטו את הרגל כי אף אחד כבר לא קורא ספרים. כשנכנסנו לחופשת הקיץ כאן מצאנו את עצמינו מגלים את הספריות הציבוריות. הן השכילו להפוך את עצמן למרכז פעילויות לשעות הפנאי. הקרנת סרטי קולנוע שרק ירדו מהאקרנים, טורנירים של שחמט, בועות סבון, קוסמים, אירועי מדע ורשימה בלתי נגמרת של פעילויות, רק תגיעו (ואם תגיעו, מה לא תקחו ספר?). אם עוברים בזהירות לעולם המותגים אז הדוגמא הנדרשת היא חנות החנויות Barnes and nobles  כשבכל חנות יש גם קפה (סטארבקס כמובן, מה נראה לכם?) החנות עצמה נראית כמו אגדה ואפשר לבלות שעות על אחת הכורסאות, אבל אפשר להנות גם מארועים שונים ומשונים. בחודש שעבר לדוגמא התקיימו בכל ארה"ב ארועי הארי פוטר שכללו תחפושות, שירים וריקודים ופינות יצירה. גם בחנויות של נייקי וסמסונג תוכלו למצוא שלל ארועים. בסמסונג לדוגמא שהשיקו הקיץ שני צמידים לבישים (זה נשמע קצת מפגר בעברית לא?) ערכו גם ארועי מוסיקה וכושר בתוך החנות ומחוצה לה.

דוגמא אחרת היא Urban outfitters. אם אתם עדיין בגילאי היפים הנכונים והמגניבים אתם בטוח מכירים אותה. היא סוג של טופר, ולדעתי הקטלוג שלהם גם די דומה (חולצות בטן, מכנסיים גזרה גבוהה, ריבוק לבן). באורבן אאוטפיטרס במקום שעות סיפור תמצאו מפגשי מקרמה, כי מקרמה זה הדבר הנכון לעשות השנה. גם מסיבות עם דיג'יי מקומיים מתקיימות שם.

בנוסף לחנויות הרגילות של הרשת, אורבן הקימה מתחמי חווייה שלמים. אחד מהם אפשר למצוא בברוקלין וכולל בתוכו מתחמי אוכל, אומנות, פופאפ מתחלפים של מותגים שונים ואת הארועים הכי נכונים שיש: ערבי יוגה, תזונה וכל מה שהוא 2017.

uo-space3
מה בא לכם: יוגה או מקרמה?

הקהל יכול להיות בן 5 או 25, הרעיון הוא אותו רעיון. מותגים יכולים עם קצת מעוף להפוך את רצפת המכירה שהולכת ומתרוקנת, למקום בו אפשר לחזק את נאמנות הצרכן בדרכים אחרות. כל מה שצריך זה להכיר היטב את קהל הצרכנים, להבין מה הם אוהבים ולייצר עבורם חוויות שישבו עם הדנא ויחזקו את האותנטיות של המותג. שורת הרווח תעלה, גם אם לא בחנות עצמה.

לסיום סיומת דוגמא אחרונה קטנטנה וקצת הפוכה מכל השאר- לפני שבוע טסנו לחופשה והבן שלי שם בטעות את האוזניות שלו במזוודה במקום בקרי און. הדרמה של ילד בן 12 שאוזניות הן חלק אינטרגלי מהאוזניים שלו היתה שוות ערך לזה שהייתי שוכחת את הראש בבית.  זו היתה טיסת לילה והחנויות לא היו פתוחות. מה עושים? מוותרים על הטיסה כמובן. סתם. אבל פתאום ראינו חנות אוטומטית קטנה של Best buy. וחשבתי לעצמי כמה גאוני זה כשצורך פוגש מיקום וטיימינג נכונים. בסט בי שידועה בחנויות עצומות המימדים שלה השכילה לייצר רצפת מכירה קטנטנה במקום ובזמן הנכון. כן ירבו.

bestbuy
אפשר להמריא, יש אוזניות

נ.ב למיטיבי לכת

במסגרת ההיכרות שלנו עם הספריות הציבוריות מצאנו שם גם מדפסות D3 לשימוש הציבור. אם אתם בענין בקרו באתר הזה http://www.thingiverse.com/, הוא מציע אלפי דגמים בחינם שאנשים בנו וניתן להדפיס במדפסת D3. באתר הזה https://www.3dhubs.com/  תוכלו אולי למצוא איפה אפשר להדפיס ליד הבית שלכם (לא סגורה אם זה נותן תוצאות בישראל אבל שווה לנסות, ומי יודע, אולי תמצאו את עצמכם בספריה המקומית).

 

תגובה אחת בנושא “Bricks and Mortar

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s